בעולם המודרני, נתונים הפכו לאחד הנכסים היקרים ביותר. בין אם מדובר בפרטי התקשרות, היסטוריית גלישה, מיקום גיאוגרפי בזמן העבודה, או אפילו נתונים ביומטריים – מידע אישי נאסף בכל רגע ומנוטר על ידי מעסיקים באמצעים שונים.
עובדים רבים אינם מודעים להיקף המידע שנאסף עליהם במסגרת עבודתם. במקרים רבים, איסוף הנתונים נעשה מבלי ליידע את העובד במפורש, ומבלי להבהיר מה ייעשה במידע שנאסף. האם המידע הזה שייך למעסיק שמספק את הכלים ואת התשתית הטכנולוגית, או שמא הוא חלק מזהותו האישית של העובד?
במאמר זה נבחן את סוגיית הבעלות על המידע, את גבולות איסוף הנתונים, ומה ניתן לעשות כדי להגן על פרטיות העובדים מפני ניצול לרעה של מידע אישי.
מעסיקים אוספים נתונים – אבל למי הם שייכים?
בעלות על מידע אישי במקום העבודה היא סוגיה משפטית מורכבת. מחד, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות בישראל קובעים כי לכל אדם יש זכות יסוד להגנה על פרטיותו. מאידך, מעסיקים טוענים כי הם הבעלים של הנתונים הנאספים במסגרת העבודה, מכיוון שהמידע נצבר תוך שימוש בתשתיות החברה – מחשבים, טלפונים ניידים, מערכות ניהול עובדים וכדומה.
היכן עובר הקו המשפטי?
- מידע אישי מובהק – פרטים ביומטריים, כתובת פרטית, מספר טלפון אישי או מידע רפואי הם בבירור שייכים לעובד, והמעסיק אינו רשאי להשתמש בהם ללא אישור.
- נתונים שנאספו באמצעות מערכות העבודה – מעסיקים רשאים לעקוב אחר שעות נוכחות, שימוש באפליקציות פנים-ארגוניות ואף דפוסי עבודה, אך החוק מחייב אותם לעשות זאת בשקיפות מלאה ובהסכמת העובד.
- דואר אלקטרוני וגלישה ברשת – ישנן מגבלות משפטיות על חדירה לתכתובות אישיות, אך תכתובות דוא"ל ארגוניות או פעילות ברשתות של מקום העבודה עשויות להיות מנוטרות.
גבולות האיסוף: מה העובד חושף – ומה נעשה עם המידע?
עובדים רבים אינם מודעים לכך שהם חושפים מידע אישי בעודם משתמשים בכלים דיגיטליים במקום העבודה. להלן כמה דוגמאות נפוצות:
- נתוני נוכחות וזמן עבודה: שעוני נוכחות, מערכות ניהול משימות, ודוחות אוטומטיים על שעות עבודה.
- תכתובות ומסמכים: כל מסמך, צ'אט פנימי או הודעה בדוא"ל יכולים להישמר ולהיבדק.
- מעקב אחר מיקום גיאוגרפי: אם נמצא ברשותכם רכב חברה, אפליקציה פנים-ארגונית או טלפון נייד מהעבודה, סביר להניח שהמעסיק יודע היכן אתם נמצאים בכל רגע.
- הרגלי עבודה והתנהגות דיגיטלית: מעסיקים יכולים לעקוב אחר השימוש שלכם במחשב, ברשת האינטרנט, ואפילו לנתח מתי וכיצד הגבתם להודעות.
ומה עושים עם הנתונים? לרוב, מעסיקים טוענים כי הם משתמשים במידע למטרות ניהול, שיפור פרודוקטיביות, והגנה על החברה מפני דליפת מידע. עם זאת, מידע כזה עלול לשמש גם כנגד העובד, בין אם בהערכת ביצועים בלתי הוגנת, בקבלת החלטות לגבי קידום או פיטורים, ולעיתים אף במקרים של ניצול לרעה או פגיעה בפרטיות.
הזכות להישכח – כיצד יכול העובד להגן על פרטיותו?
בישראל, חוק הגנת הפרטיות מקנה לעובדים את הזכות לעיין במידע שנאסף עליהם ואף לבקש את מחיקתו. עם זאת, המעסיק אינו תמיד מחויב למחוק נתונים שנאספו לצרכים עסקיים, משפטיים או תיעודיים.
כדי להגן על פרטיות במקום העבודה, על העובדים לנקוט בצעדים הבאים:
- לקרוא בעיון את חוזה העבודה – לבדוק אילו סעיפים מתייחסים לאיסוף נתונים ולפיקוח.
- לשאול שאלות – להבין מראש אילו נתונים נאספים, כיצד הם נשמרים ולמי יש גישה אליהם.
- לדרוש שקיפות – לבקש מהמעסיק מדיניות כתובה בנושא פרטיות ונתוני עובדים.
- לפעול משפטית במקרה הצורך – אם מידע נאסף או מנוצל לרעה בניגוד לחוק, רצוי לפנות לעורך דין מומחה בדיני עבודה לטובת ייעוץ משפטי מקצועי.
מידע הוא כוח – שמרו על פרטיותכם
עידן המידע משנה את כללי המשחק בעולם העבודה, והנתונים האישיים של עובדים הופכים להיות חלק משמעותי במערכת יחסי העבודה. כדי לשמור על פרטיותם ולמנוע ניצול לרעה של המידע עליהם, עובדים חייבים להיות ערניים, להבין את זכויותיהם, ולדרוש מדיניות ברורה ושקופה מצד המעסיקים.
