אחוז ניכר מהעובדים בשוק העבודה המודרני הם כבר מזמן לא עובדי פס יצור בעלי תפקיד בסיסי מוגדר וצר. בימינו עובדים רבים נדרשים לחשוב מחוץ לקופסה, להציע רעיונות ולבנות תהליכים, באופ המקשה לקבוע היכן בדיוק עובר הגבול בין תרומה למעסיק, לבין הבסיס להתפתחות עסקת שתוביל למעבר למקום עבודה אחר או להקמת עסק עתידי. לא מעט עובדים מוצאים את עצמם במצב בו הם שוקלים לצאת לדרך עצמאית ולהקים מיזם שמבוסס (במובהק או ברמיזה) על הידע שצברו במסגרת עבודתם כשכירים. לעיתים מדובר בשיטות ניהול, מודל תמחור חדשני, פורמט שירותי או קונספט עסקי ייחודי.
במקרים כאלה עולה השאלה האם הקמת עסק עצמאי כזה מהווה תחרות לא הוגנת? האם אפשר לטעון שנעשה שימוש פסול ב"רעיון" שהוא לא בהכרח סוד מסחרי מוגן? והאם העובד צפוי להיתקל בתביעה גם אם לא חתם על סעיף איסור תחרות?
למי שייכים הרעיון, הניסיון וההכשרה?
הדין הישראלי מכיר בזכותו של אדם לעסוק בכל תחום שיבחר, ועם זאת גם מגן על אינטרסים מסחריים של מעסיקים, בעיקר כאשר מדובר בהעתקה של אלמנטים סודיים ויחודיים, או כאלה שנובעים מהשקעת משאבים רבים בעובד (הכשרות אישיות בידי מנהלי החברה, לימודים קורסים במימונה החלקי או המלא וכד') . אלא שלא כל מידע או רעיון יכולים להיות מוגנים תחת הכותרת סוד מסחרי, בדיוק כפי לא כל שיטת עבודה, מודל תמחור או מתודולוגיה נחשבים לקניין רוחני מוגן בחוק.
עובד שהקים עסק עצמאי בסגנון ובתחום של מקום עבודתו הקודם, ואולי אף מספק שירות דומה או זהה, אך לא גנב לקוחות, לא נטל מסמכים ולא השתמש במידע סודי, עשוי להימצא באיזור דמדומים משפטי. הוא עלול להיתבע בטענה של "עשיית עושר ולא במשפט", "גזל מוניטין" או "תחרות בלתי הוגנת", גם אם אין בידיו שום מסמך אסור או כוונה רעה.
השראה לגיטימית או שכפול מתוחכם?
מעסיקים רבים נוטים לראות כל דמיון כמפוקפק, אך לא כל חיקוי הוא אסור. הדין קובע כי השראה היא מותרת, והעתקה אסורה ואם זאת לא תמיד נותן כלים ברורים ופשוטים המאפשרי להפריד ביניהן בקלות. לדוגמה, אם עובד לשעבר פיתח קונספט של פלטפורמה המחברת בין לקוחות לספקים בתחום מסוים, ועם סיום עבודתו הקים שירות דומה, רק שהוא פועל בשוק שונה, עם ממשק אחר, קהל יעד אחר ובלי שימוש בנתונים מהעבודה הקודמת, האם מדובר בהפרה של קונספט השייך למעסיקו הקדום ובתחרות לא הוגנת?
במקרה זה, ייתכן שחוסר ההסכמה בין שני הצדדים יוביל לבית הדין, וזה בתורו יצטרך להכריע האם מדובר בשימוש לא הוגן בנכסי המעסיק המצריך הפסקה מידית בפעילות או מתן פיצוי, או ביצירתיות עסקית לגיטימית שמותר ורצוי לעודד. כאן בתי הדין יבחנו לא רק החוזה שנחתם (אם בכלל) ואת סעיפי אי תחרות בתוכו, אלא גם את תום הלב, מועד סיום העבודה, הפער בין המוצרים, ועד כמה העתקה הייתה ישירה או רעיונית בלבד.
אי-תחרות – לא רק סעיף בחוזה ההעסקה כי אם גורם הנתון לפרשנות שיקול דעת
גם בהיעדר סעיף איסור תחרות מפורש בחוזה, יכול המעסיק לטעון לפגיעה בעסקיו. תביעות מסוג זה נשענות לעיתים על עוולות נזיקיות או על חובת אמון שממשיכה גם אחרי סיום יחסי העבודה. מאידך, ככל שהעובד יכול להראות ולהוכיח כי בעסק החדש שהקים, הוא יצר למעשה ערך עצמאי ויחודי, שאינו מסתמך באופן ישיר על מסמכים פנימיים או ידע של המעסיק, וכי יצר מיזם חדש שונה במובהק, כך יגבר הסיכוי שבית הדין לא יראה במעשיו תחרות לא לגיטימית.
ככל שתחום העיסוק גנרי או רווי, וככל שהרעיון עליו מבוסס המיזם אינו ייחודי, כך גדל הסיכוי כי בית הדין יאפשר לעובד לפעול כרצונו. עם זאת, כאשר קיימים מאפיינים ייחודיים, מתודולוגיות סגורות או טביעות אצבע מובהקות, הסיכון המשפטי עולה.
כיצד להיזהר?
עובדים שמבקשים לצאת לדרך עצמאית לאחר תקופת עבודה כשכירים, מומלץ שיקפידו על מספר כללים:
- להימנע משימוש במסמכים, תבניות או שיטות עבודה שהומצאו במסגרת התפקיד:
גם אם לא נחתם סעיף סודיות או סעיף אי תחרות בחוזה עבודה, המידע שהופק במהלך העבודה לרוב שייך למעסיק, ולא לעובד. כל מסמך, טבלה, תבנית הצעת מחיר, מצגת שיווקית או תהליך עבודה שנבנה כחלק מהתפקיד, נחשב לנכס עסקי שעשוי להיות מוגן. שימוש בהם במיזם חדש עלול להיחשב להעתקה אסורה, גם אם נעשה "מהזיכרון". לכן חשוב לבנות תשתית עצמאית לחלוטין, – גם אם היא דומה באופייה, ולהימנע מכל מה שניתן לפרש כ"שימוש בנכס קודם". - להמתין תקופת צינון סבירה, בעיקר אם העבודה הייתה בתפקיד ניהולי או בכיר:
עובדים בכירים, ובמיוחד מי שהיו חשופים למידע רגיש, כגון לקוחות אסטרטגיים או תכניות עסקיות עתידיות, עלולים להיתקל בטענה של תחרות לא הוגנת גם בהיעדר סעיף חוזי. ככל שהמרחק בזמן בין סיום העבודה לתחילת הפעילות העצמאית קצר יותר, כך גובר החשד שמדובר בפעולה שנרקמה מראש. תקופת צינון של מספר חודשים יכולה להוות חיץ משמעותי, להפחית את תחושת גזל המידע מצד המעסיק, ולתמוך בטענה שמדובר במהלך עצמאי, ולא המשך ישיר של העבודה הקודמת. - להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני עבודה טרם השקת המיזם, לצורך בחינת הסיכון המשפטי:
לפני פתיחת עסק חדש או מעבר לתחום דומה, חשוב לבחון את מכלול הנסיבות המשפטיות, גם אם לא נחתם סעיף איסור תחרות. עורך דין שמתמחה בדיני עבודה יוכל לנתח האם קיים חשש אמיתי לתביעה, האם יש עילות חוקיות מצד המעסיק לשעבר, והאם ניתן למנוע מראש מחלוקת מיותרת. לעיתים ניתן לערוך מכתב הבהרה, לתקן את המסמכים או לשנות ניסוחים שיווקיים כך שיבהירו את הניתוק. צעדים פשוטים מראש יכולים לחסוך שנים של מאבק. - לתעד פיתוח עצמאי של הרעיונות והמודלים במטרה לאפשר את הוכחת המקוריות ואי-התלות:
במדה והקונספט החדש מזכיר את הפעילות הקודמת, חשוב לתעד את תהליך החשיבה, המחקר והפיתוח. מסמכים פנימיים, טיוטות, רשימות רעיוניות ומיילים המעידים על חשיבה עצמאית, כולם יכולים להוות הגנה +במקרה הצורך. ככל שניתן, מומלץ לגבש צוות חיצוני או יועצים שבנו את המודל יחד עם היוזם, ולשמור תיעוד שממחיש כי הפיתוח לא התבסס על תשתית של המעסיק הקודם. כך, מקוריות היא לא רק עניין של רעיון, אלא גם של תהליך.
ההגנה הטובה ביותר היא מניעה
שוק העבודה המודרני מעודד חדשנות, ניידות ויזמות, ויחד עם זאת גם שומר על זכויות מעסיקים. הגבול בין השראה מותרת להעתקה אסורה אינו תמיד ברור, ותלוי בנסיבות, בכוונה ובהקשרים. מותר ואף רצוי כי עובדים שרוצים להתקדם יעשו זאת, אך עליהם לפעול בזהירות, ביושרה ובעצה משפטית נכונה.
