בחברות רבות, כתיבת חוות דעת על עובדים נחשבת חלק טבעי מהשגרה הניהולית. מנהלים כותבים הערכות ביצועים, צוותי משאבי אנוש מקלידים סיכומים תקופתיים, ולעיתים נדרשים גם מכתבי המלצה, בעיקר כאשר עובד עוזב ומבקש סיוע בהמשך דרכו המקצועית. אבל מה קורה כשחוות דעת כוללת ביקורת? האם ניסוח כמו "העובד מתקשה בעבודת צוות" או "נראה שהוא חסר מוטיבציה" הוא לגיטימי? או שמא מדובר בפרסום פוגעני העלול לגרור תביעה על לשון הרע? האתגר גדול

מה קורה כאשר לחיצה פזיזה על כפתור, או פרומט לא זהיר מוחקים שם טוב של עובד או ארגון ברגע? העולם הארגוני של היום נשען יותר ויותר על מערכות טכנולוגיות, ובמרכזן כלים מבוססי בינה מלאכותית ומערכות תקשורת פנים ארגונית. מערכות ניהול עובדים/ כלי צ’אט אוטומטיים וצינורות תקשורת כמו Slack, Teams ו-WhatsApp מנהלים עבורנו את השגרה היומית בלחיצת כפתור. מצד שני, אותה נוחות מביאה עימה סיכונים חדשים – הודעה אוטומטית שמסווגת עובד

מה נחשב לשון הרע במקום העבודה? כל אמירה או פרסום שפוגע בשמו הטוב של עובד או במעמדו – כולל שמועות, עלבונות או האשמות שקריות – עשוי להיחשב לשון הרע, גם אם נאמר בתוך המשרד בלבד. האם התבטאות בקבוצת וואטסאפ של העבודה יכולה להיחשב לשון הרע? כן. גם התבטאות בקבוצות פנימיות, כל עוד יש בה פגיעה במוניטין, יכולה להוות לשון הרע. מה ההבדל בין ביקורת לגיטימית לבין לשון הרע? ביקורת עניינית

חופש הביטוי הוא אחד מעקרונות היסוד של חברה דמוקרטית, אולם במקום העבודה הוא מתנגש לעיתים עם זכויות אחרות, ובראשן הזכות לשם טוב. עובדים ומעסיקים מתקשרים זה עם זה על בסיס יומיומי, ולעיתים שיח ביקורתי עלול לחצות את הקו הדק שבין הבעת דעה לגיטימית לבין לשון הרע. השאלה המרכזית היא: מתי ביקורת על עמית או מעסיק הופכת להוצאת דיבה העלולה לגרור תביעות משפטיות? חופש הביטוי במקום העבודה – זכות עם גבולות

עם עלייתן של הרשתות החברתיות, הגבולות בין החיים האישיים והמקצועיים הפכו מטושטשים יותר מאי פעם. מקום העבודה, שבעבר התאפיין בחלוקה ברורה בין זמן עבודה לחיים הפרטיים, הפך לזירה שבה אמירות פוגעניות עלולות להתפשט במהירות ולגרום נזק בלתי הפיך. בעידן הדיגיטלי, גם פוסט קצר או תגובה באפליקציה יכולים להיחשב ללשון הרע וליצור השלכות משפטיות כבדות. פרסום ברשתות החברתיות בעידן בו לכל אחד יש פלטפורמה להשמיע את קולו, אמירות פוגעניות עשויות להפוך