אחוז ניכר מהעסקים הפועלים בישראל הם עסקים משפחתיים, חלקם קטנים ומקומיים, אחרים הם חברות גדולות ומבוססות שהוקמו על ידי דור המייסדים וממשיכים להתנהל בידי ילדיהם או נכדיהם. עסק משפחתי נוטה לגלות נאמנות הדדית, רציפות ניהולית והשקעה לטווח ארוך, משום שהמייסדים רואים בו לא רק מקור פרנסה אלא גם מורשת. לכן, אין פלא שחברות משפחתיות שורדות לעיתים יותר מעסקים אחרים. אולם לצד היתרונות, קיימת חולשה מהותית
מי נושא באחריות כאשר בינה מלאכותית מובילה לקריסה? הנוף העסקי משתנה ללא הכר ובאופן מתמיד. בעוד שלפני דור, בעל שליטה היה אדם עם חזון וכיס עמוק, ציבור משקיעים או משקיע מוסדי, כיום, החלטות קריטיות מתקבלות בשבריר שנייה בידי ישויות שאינן בשר ודם – מערכות בינה מלאכותית (AI). ככל שהאוטונומיה שלהם מתרחבת, כך גוברת המורכבות בשאלת האחריות המשפטית במקרה של כשל עסקי. השאלה אינה עוד מי
המשקיעים קונים מניות – אבל האם הם יודעים מי באמת מושך בחוטים? בעידן של שקיפות, רגולציה והגנה על משקיעים, שוק ההון כבר אינו עוסק אך ורק במספרים יבשים. משקיעים, פרטיים ומוסדיים כאחד, מבינים שעליהם לבחון גם את המבנה המשפטי והתנהלות בעלי השליטה מאחורי הקלעים. אחת הסוגיות הפחות מוכרות למשקיע הממוצע היא הרמת מסך – פעולה משפטית שמאפשרת לייחס את חובותיה של חברה לבעלי המניות שלה.
"עסקים הם לא משחק שבו רק המהירים מנצחים, אלא גם אלו שמבינים את החוקים" – פתגם זה מדגיש את החשיבות של ידע משפטי בניהול סטארטאפים, במיוחד בעולם שבו ההצלחה תלויה גם ביכולת להגן על העסק מפני סיכונים משפטיים. סטארטאפים, מטבעם, פועלים בסביבה דינמית ותחרותית, והמציאות הלא פשוטה היא שבין 50% ל-70% מהסטארטאפים שנתמכו על ידי קרנות הון סיכון נסגרו. על פי נתונים של חברת Carta,
הרמת מסך היא כלי משפטי המאפשר להשית על בעלי מניות, אחריות אישית, לדוגמא במקרים של אי-תשלום זכויות סוציאליות, שכר עבודה, או פיצויי פיטורים. בישראל, חוק החברות מקנה לבית המשפט את הסמכות לבצע הרמת מסך במקרה של ניהול חברה בניגוד לעקרונות ההגינות והשקיפות, תוך לקיחת סיכונים מיותרים ובלתי סבירים אשר פוגעים לדוגמא בזכויות העובדים. במאמר זה נסביר בקצרה מהי הרמת מסך, באילו מקרים עובד יכול לתבוע
אחוז ניכר מהעסקים הפועלים בישראל הם עסקים משפחתיים, חלקם קטנים ומקומיים, אחרים הם חברות גדולות ומבוססות שהוקמו על ידי דור המייסדים וממשיכים להתנהל בידי ילדיהם או נכדיהם. עסק משפחתי נוטה לגלות נאמנות הדדית, רציפות ניהולית והשקעה לטווח ארוך, משום שהמייסדים רואים בו לא רק מקור פרנסה אלא גם מורשת. לכן, אין פלא שחברות משפחתיות שורדות לעיתים יותר מעסקים אחרים. אולם לצד היתרונות, קיימת חולשה מהותית שמייחדת עסקים משפחתיים – טשטוש
מי נושא באחריות כאשר בינה מלאכותית מובילה לקריסה? הנוף העסקי משתנה ללא הכר ובאופן מתמיד. בעוד שלפני דור, בעל שליטה היה אדם עם חזון וכיס עמוק, ציבור משקיעים או משקיע מוסדי, כיום, החלטות קריטיות מתקבלות בשבריר שנייה בידי ישויות שאינן בשר ודם – מערכות בינה מלאכותית (AI). ככל שהאוטונומיה שלהם מתרחבת, כך גוברת המורכבות בשאלת האחריות המשפטית במקרה של כשל עסקי. השאלה אינה עוד מי משך בחוטים מאחורי הקלעים, אלא
המשקיעים קונים מניות – אבל האם הם יודעים מי באמת מושך בחוטים? בעידן של שקיפות, רגולציה והגנה על משקיעים, שוק ההון כבר אינו עוסק אך ורק במספרים יבשים. משקיעים, פרטיים ומוסדיים כאחד, מבינים שעליהם לבחון גם את המבנה המשפטי והתנהלות בעלי השליטה מאחורי הקלעים. אחת הסוגיות הפחות מוכרות למשקיע הממוצע היא הרמת מסך – פעולה משפטית שמאפשרת לייחס את חובותיה של חברה לבעלי המניות שלה. במאמר זה נדון בנושא מזווית
"עסקים הם לא משחק שבו רק המהירים מנצחים, אלא גם אלו שמבינים את החוקים" – פתגם זה מדגיש את החשיבות של ידע משפטי בניהול סטארטאפים, במיוחד בעולם שבו ההצלחה תלויה גם ביכולת להגן על העסק מפני סיכונים משפטיים. סטארטאפים, מטבעם, פועלים בסביבה דינמית ותחרותית, והמציאות הלא פשוטה היא שבין 50% ל-70% מהסטארטאפים שנתמכו על ידי קרנות הון סיכון נסגרו. על פי נתונים של חברת Carta, למעלה ממחצית מהסטארטאפים שהוקמו בין
הרמת מסך היא כלי משפטי המאפשר להשית על בעלי מניות, אחריות אישית, לדוגמא במקרים של אי-תשלום זכויות סוציאליות, שכר עבודה, או פיצויי פיטורים. בישראל, חוק החברות מקנה לבית המשפט את הסמכות לבצע הרמת מסך במקרה של ניהול חברה בניגוד לעקרונות ההגינות והשקיפות, תוך לקיחת סיכונים מיותרים ובלתי סבירים אשר פוגעים לדוגמא בזכויות העובדים. במאמר זה נסביר בקצרה מהי הרמת מסך, באילו מקרים עובד יכול לתבוע אותה ומה חשיבות היעוץ המשפטי