מהפכת הבינה המלאכותית במקום העבודה: מי באמת המעסיק שלך?

בשנים האחרונות נכנסה הבינה המלאכותית (AI) בעוצמה לחיינו. ממערכות ניהול משימות חכמות ועד אלגוריתמים שמפקחים על תפוקות עובדים, נראה כי אנו מתקרבים למצב בו המעסיק המסורתי, דמות אנושית שמקבלת החלטות, מנהלת עובדים ומפקחת עליהם, מפנה את מקומו למערכת אוטונומית. אבל בעידן שבו "הבוס" הוא לעתים תוכנה, עולה שאלה משפטית עקרונית: כיצד קובעים אם מתקיימים יחסי עובד-מעסיק כאשר רוב הקשר מנוהל על ידי אלגוריתם?

הפיקוח קיים, אבל מי מפקח?

אחד המבחנים המרכזיים לקיומם של יחסי עובד-מעסיק הוא מבחן הפיקוח והשליטה: האם העובד פועל לפי הוראות המעסיק, מקבל הנחיות, וכפוף לבקרה. כיום, ביותר ויותר מקרים, במיוחד במקומות עבודה מבוססי טכנולוגיה, הפיקוח אינו מתבצע עוד על ידי אדם, אלא באמצעות מערכות המנטרות את פעילות העובד באופן קבוע. מדידות זמן, הספקים, תיעוד תקלות, דירוג ביצועים. מבחינה מקצועית, יש במצב זה יתרונות רבים, אך מבחינה משפטית, בתחום של יחסי עובד מעסיק, מתעוררת השאלה: האם פיקוח באמצעות מערכת AI מקיים את התנאי של "שליטה מעשית" מצד המעסיק?

מבחן ההשתלבות: האם ההשתלבות היא בעסק או באלגוריתם?

מבחן חשוב נוסף בקביעת יחסי עבודה הוא מבחן ההשתלבות, או כפי שהוא מנוסח בתשובה לשאלה האם העובד מהווה חלק אינטגרלי מהפעילות של המעסיק. גם סוגיה זו הופכת למסובכת בעידן הבינה המלאכותית. כיום, בעיקר במקרים של עבודה מרחוק, באמצעות פלטפורמות ענן ובקשר עם מערכות ניהול שאינן קשורות בהכרח לאדם אחד, מתערער רכיב ההשתלבות. עובד יכול להשתלב בתוך תהליך ממוכן ואוטמטי, בלי לדעת באופן ברור מי ממונה עליו, ואפילו לפגוש או לשמוע את האדם שמעניק לו משימות.

במקרים קיצוניים עלול להיווצר מצב בו העובד כלל אינו יודע אם המענה שקיבל בצ’אט או ה"משוב" שקיבל על עבודתו, הגיע ממנהל אנושי או ממערכת חכמה מובססת AI.

מבחן הקשר האישי: מי באמת מבצע את העבודה?

ביסוד מבחן הקשר האישי, בתחום יחסי עובד מעסיק, עומדת השאלה האם העובד הוא זה שמבצע את העבודה בעצמו, או שמא הוא רשאי להיעזר באחרים או להחליפם. מבחן זה מסייע להבחין בין עובד שכיר, שמחויב אישית לביצוע העבודה, לבין עצמאי, שיכול לעיתים להאציל סמכויות או להיעזר בקבלני משנה.

בעידן שבו משימות מוקצות על ידי מערכת בינה מלאכותית, ללא מגע אישי, ללא הכרת האדם שמאחורי המסך, עולה שאלה חדשה: האם האלגוריתם בכלל מבדיל בין אדם לאדם? ומעבר לכך, במציאות בה גם עובדים וגם עצמאים משתמשים בבינה מלאכותית, לביצוע חלקים מהותיים מהעבודה, או אפילו את כולה, נוצר טשטוש חדש: במידה ועובד מגיש דוח שנכתב על ידי או ChatGPT, או ג'מיני של גוגל, או אם פרילנסר נעזר באוטומציות תרגום ועריכה, האם הוא עדיין המבצע בפועל? האם מדובר בעבודה אישית, או בהפקדת המשימה בידי מערכת?

מצד שני, מה קורה כאשר הפלטפורמה עצמה, המנהלת, אינה יודעת או אפילו אינה מתעניינת מי ביצע את המשימה בפועל, כל עוד התקבל תוצר בהתאם לסטנדרטים שלה? התוצאה היא פגיעה בממד האישי של היחסים, שמאתגרת את תחולתו של מבחן הקשר האישי המסורתי.

העתיד כבר כאן, הדין הישראלי עדיין לא

בתי הדין לעבודה בישראל טרם גיבשו עמדה חד משמעית לגבי העסקה וניהול באמצעות מערכות בינה מלאכותית, אך ברור כי השאלות המשפטיות מתחדדות והמשפט נדרש להדביק את הקצב. מערכות AI יוצרות יחסי עבודה במעטפת חדשה. הגדרות מסורתיות כמו "ממונה", "הוראות", או "שיקול דעת מעסיק" כבר אינן רלוונטיות כאשר תוכנה פועלת לפי דאטה בלבד. דווקא משום כך, חשוב לנסח מחדש את המבחנים המשפטיים לקביעת יחסי עובד-מעסיק, ולהתמקד במהות הקשר, גם אם אין בו פנים אנושיות.